אני החלטתי לוותר על התענוג והתקלחתי לבד מאוחר בלילה. ״אכלנו״ ״בחדר אוכל״ והלכנו למסיבה, המסיבה הייתה מהנה רקדנו ושרנו. כשנכנסנו לשקי שינה היה קשה מאוד להירדם הרעש היה נורא אבל לפחות היה חם.
6 וחצי בבוקר השקמה, חברות שלי מנסות להעיר אותי אבל אני מתעקשת לישון, קשה להעיר את אוראל בבוקר אז החליטו להביאו את המורה.
אחרי שהביאו את המורה להעיר אותי קמתי והתחלתי להיתארגן בלחץ.
יש דבר אחד שאני לא יכולה בלעדיו, אם לא הוא היום שלי לא נפתח, בלי שוקו בבוקר אני ממש לא קמה.
ובמדבר הזה לא היה שוקו, לא לקנות, לא להכין, שום דבר, שום שוקו בכלל, ופה כבר התחלתי להיתעצבן.
היעד הראשון שלנו ביום השני היה רכיבה על גמלים וחומרים, אין לי מושג איך מישהו מסוגל בשבע וחצי בבוקר לרכב על חמור או גמל, כמובן שאני ממש לא רכבתי והחלטתי שלבלות עם נהגי אוטובוס שעתיים יהיה יותר נחמד.
לאחר מסע הגמלים וכמובן שאני עדיין מחכה לשוקו, התארחנו במאהל בדואי שבו קיבלו את פנינו בברכה עם ספל קפה, כמובן שבמחשבה שלי עדיין חיכיתי לשוקו.
פותחים את הבוקר ברכיבה, על גמלים.
בסוף האירוח שלא היה לטעמי. עלינו על האוטובוסים ״לחוויה״ הבאה, עוד מסלול כמו ביום הקודם, סלעים, חולות וחרקים.
המסלול היה מעייף ומתיש וממנו נסענו לארוחת צהריים.
הדרך הביתה הייתה ארוכה אך לפחות את השוקו שלי אני קיבלתי האומנם ב-14:00 בצהריים, אבל עדיף מאוחר מאשר מעולם לא.
בסופו של דבר הגענו הביתה בשלום לאחר חוויה מרגשת, מעצימה ומענה.
טיול שלא נשכח?
אוראל שרעבי, 26 באפריל 2014, 21:00
כולנו עברנו את חווית הטיול השנתי, זה תמיד אותו דבר, הולכים הרבה מזיעים המון חם מסריח ואוכל מגעיל.
״החוויה״ החלה בשעה 6 וחצי בבוקר בחצר בית הספר, שם כולנו התאספנו עייפים ולא יודעים למה לצפות.
הכל היה חשוך השמש עדיין לא זרחה התרנגולת עדיין לא היתעוררה וכמובן שגם קר.
ורק אוראל שרעבי מצאה את עצמה לבדה עומדת ומחכה.
העמסנו את התיקים רבנו על מקומות ויצאנו לדרך.
אחרי שעתיים של נסיעה רועשת בלי טיפת שינה, מצאנו את עצמנו עומדים לרגלי ההר ומביטים מעלה עם שאלה אחת בראש ״אני לא צריכה לטפס על ההר הזה עכשיו נכון?״
ודקה אחרי שאלתי נענתה.
הדרך אל ה״אושר״.
התחלנו לטפס על ההר היה חם מגעיל, סלעים, חולות וחרקים. סוף סוף הגענו לראש ההר, הנוף? מרהיב.
בדיוק כמו הדרך אליו...שממה, מדבר כוכב מאדים. כמובן שאחרי כל עלייה יש ירידה, וגם אני כמו כולם סיימתי אותה בסופו של דבר.
אחרי הטיול המהנה נסענו ללילה באוהלים, כל הבנות מהרו לתפוס מקום באוהלים, האוהל היה קטן וצפוף כולם היו מסריחים ורק רצינו להיתקלח.
המקלחות הפכו לזירת קרב, מלחמה על התורות למקלחות צעקות באלגן והמקלחות? בכלל שקופות!
ממש אירוח 5 כוכבים.