מכירה את זה שאת חוזרת הביתה מחברים, ואת מתלווה

לבחור שאת מחבבת ושניכם הולכים יחד

לבד?
את מנסה לפתח שיחה, שואלת אותו שאלות, מראה

התעניינות.

אבל זה פשוט לא הולך..
זאת אומרת, הוא כן עונה אבל בתשובות קצרות

ויבשות שנראה כאילו הוא מנסה להתחמק מהשיחה

וכי הוא לא מנסה או בכלל רוצה להמשיך איתך את

השיחה, מעבר לתשובות שלו.
את נהיית נבוכה ואז יותר מסתגרת בתוך עצמך.
רוב הדרך שניכם שותקים, למרות שאת ממש רוצה

להגיד משהו אבל את פשוט לא מעיזה.
את אוזרת אומץ ובכל זאת מנסה לשתף אותו בחייך,

ואפילו את אומרת סתם דברים רק בשביל לפתח

שיחה קלילה וזורמת יותר.
אבל זה לא הולך...
הוא עדיין שותק ואת מתביישת ונבוכה יותר מרגע

לרגע.
אבל יותר מהבושה שאת מרגישה, את יותר חוששת

מהשתיקה הזו שלו, מהייבוש הזה, מהתשובות

הקצרות שבאות והולכות, ומהחוסר התעניינות שלו

חזרה בך.